בולימיה - אפשר וצריך לדבר על זה

לאחרונה אני מתעניינת וחוקרת הפרעות אכילה, מסיבות אישיות.
לא אני לא בולימית, מצד שני, אם הייתי בטח לא הייתי מספרת לכם על זה.

לצערי נתקלתי במצבים שבהם נערות (ונערים) לא ידעו בכלל שהם בולימיים, 

לא הבינו שיש להם הפרעת אכילה מסוכנת, 

למרות שהמחלה הארורה הזו השתלטה להם על המוח.

הנה שאלון קצר, שבו כל אחת (ואחד) יוכלו ללמוד אם הם באזור הסכנה.

      האם את אוכלת עד לנקודה בה את מרגישה אי נוחות והרגשה לא טובה?

האם את חושבת ודואגת האם את בשליטה על כמה את אוכלת?

      האם הורדת לאחרונה יותר מ-12 קילו בשלושה חודשים?

      האם את מרגישה שמנה למרות שאחרים אומרים לך שאת רזה?

       האם את יכולה להגיד שהאוכל ואכילה שולטים בחייך?

      האם את אוכלת כמויות גדולות של אוכל ואחר כך מרגישה אשמה על כך?

      האם את אוכלת בסתר ונמנעת מאכילה מול אנשים אחרים?

      האם את מנסה לפתור את בעיית המשקל שלך באמצעות תרופות משלשלות, הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, צום או תרופות אחרות לבקרת משקל?

      האם את מרגישה שהערך העצמי שלך נקבע על ידי הצורה או הגודל של הגוף שלך?

      האם את בחרדה או בדיכאון?

(השאלון הוא כמובן לבנים ולבנות כאחד)

אם ענית בכן על שתי שאלות או יותר, יש מצב שאת בולימית.
 

הגיע הזמן לשתף מישהו.

בולימיה זו מחלה סודית.

רק הבולימית יודעת, עד שמאוחר מדי ואז כולם יודעים.
אל תהיי לבד,
יש עם מי לדבר,
הנה כתובת של פורום שמדבר על המחלה הסודית הארורה הזו. בולימיה.
עם מישהי שחוותה את המחלה, יכלה לה ועוזרת לאחרות להיחלץ.
או לפחות להרגיש יותר טוב עם עצמן.
בולימיה זו מחלה סודית

אל תשארי לבד עם הבעיה.