התמכרות היא התמכרות היא התמכרות.
גמילה היא גמילה היא גמילה.
בולימיה היא התמכרות, בולימיה צריכה גמילה.
אין דרך אחרת. רבות וטובות שסובלות מבולימיה, שונאות את עצמן ומחכות שזה יעלם. מייחלות שבולמוסי האכילה יעלמו, שהתקפי הייסורים שלאחר מכן יישכחו, שיבוא להן מזור.
הוא לא יגיע אם לא יעברו את השלב הראשון,
והוא, הודאה עצמית בבעיה. הכרשה עצמית לעצמן בלבד בשלב בראשון. אני בולימית.
לצערי אין מכון שנקרא "בולימיות אנונימיות" זה לא נשמע טוב כמו AAA,
זה יכול להקרא ABA וזו לא תהיה קריאה לאבא לעזרה, אלא הכרזה" אני בולימית אנונימית".
אחת הבעיות הגדולות של ההתמכות הזו לאכילה ולהקאה היא שלא מודים בזה, ולא משתפים בזה אף אחד.
כמו בכל התמכרות בטוחים שאפשר להפסיק מתי שרק רוצים, עד ש... עד שההתמכרות תפסה אותי בגרון, ואני כבר לא יכולה בלי.
ואף אחד לא יודע. לא סתם קוראים להתמכרות הזו, בולימיה היא מחלה סודית.
מה שהנערות נשים האלו, הבנום גברים האלה, לא יודעים שה שאפשר להלחם בזה, אפשר לצאת מזה.
זה לא פשוט, זה לא קל, אבל אפשר ויעידו על כך הנגמלים.
חלר מהנגמלים ורבים מהחולים בבולימיה, נפגשים בצורה אנונימית על הקיר של חניתה אטון, באתר המופלא שלה - בולימיה זו מחלה סודית - מקום בו אפשר בצורה אנונימית לרשום חוויות וקשיים ולקבל תגובות ןחיזוקים מחניתה שהיא בולימית לשעבר, מאמנת אישית שעונה ועוזרת מכל הלב, מתגובות של חולות לשעבר ו... מחברים וחברות לצרה שעוברים עדיין את התהליך המזויע של אכילה, הקאה, יסורים, אכילה, הקאה, ייסורים והכל על מזבח האופנה שגורמת להם לחשוב, שרזה זה יפ.ה ובכל מחיר.
הדבר היפה באתר הזה הוא, שעם כל הכאב והאמפטיה, אפשר לראות שכל הכותבים עברו את השלב הראשון, הדו לעצמם ולעצמן שהם סובלים מבולימיה.
אני בולימית אנונימית - כי הדרך לגאולה עוברת בהכרה.
בולימיה היא מחלה סודית, אנונימית.
יש מקום שעוזר לצאת מזה.
להקל על תחושת הבדידות ולהלחם בתופעה.
לשמחתי הרבה המודעות לבעיה עולה- גם אם לא מספיק עדיין - הנה מה שחושבים על זה תלמידי כתה ט' בבית ספר "סביון".
בהצלחה.
גמילה היא גמילה היא גמילה.
בולימיה היא התמכרות, בולימיה צריכה גמילה.
אין דרך אחרת. רבות וטובות שסובלות מבולימיה, שונאות את עצמן ומחכות שזה יעלם. מייחלות שבולמוסי האכילה יעלמו, שהתקפי הייסורים שלאחר מכן יישכחו, שיבוא להן מזור.
הוא לא יגיע אם לא יעברו את השלב הראשון,
והוא, הודאה עצמית בבעיה. הכרשה עצמית לעצמן בלבד בשלב בראשון. אני בולימית.
לצערי אין מכון שנקרא "בולימיות אנונימיות" זה לא נשמע טוב כמו AAA,
זה יכול להקרא ABA וזו לא תהיה קריאה לאבא לעזרה, אלא הכרזה" אני בולימית אנונימית".
אחת הבעיות הגדולות של ההתמכות הזו לאכילה ולהקאה היא שלא מודים בזה, ולא משתפים בזה אף אחד.
כמו בכל התמכרות בטוחים שאפשר להפסיק מתי שרק רוצים, עד ש... עד שההתמכרות תפסה אותי בגרון, ואני כבר לא יכולה בלי.
ואף אחד לא יודע. לא סתם קוראים להתמכרות הזו, בולימיה היא מחלה סודית.
מה שהנערות נשים האלו, הבנום גברים האלה, לא יודעים שה שאפשר להלחם בזה, אפשר לצאת מזה.
זה לא פשוט, זה לא קל, אבל אפשר ויעידו על כך הנגמלים.
חלר מהנגמלים ורבים מהחולים בבולימיה, נפגשים בצורה אנונימית על הקיר של חניתה אטון, באתר המופלא שלה - בולימיה זו מחלה סודית - מקום בו אפשר בצורה אנונימית לרשום חוויות וקשיים ולקבל תגובות ןחיזוקים מחניתה שהיא בולימית לשעבר, מאמנת אישית שעונה ועוזרת מכל הלב, מתגובות של חולות לשעבר ו... מחברים וחברות לצרה שעוברים עדיין את התהליך המזויע של אכילה, הקאה, יסורים, אכילה, הקאה, ייסורים והכל על מזבח האופנה שגורמת להם לחשוב, שרזה זה יפ.ה ובכל מחיר.
הדבר היפה באתר הזה הוא, שעם כל הכאב והאמפטיה, אפשר לראות שכל הכותבים עברו את השלב הראשון, הדו לעצמם ולעצמן שהם סובלים מבולימיה.
אני בולימית אנונימית - כי הדרך לגאולה עוברת בהכרה.
בולימיה היא מחלה סודית, אנונימית.
יש מקום שעוזר לצאת מזה.
להקל על תחושת הבדידות ולהלחם בתופעה.
לשמחתי הרבה המודעות לבעיה עולה- גם אם לא מספיק עדיין - הנה מה שחושבים על זה תלמידי כתה ט' בבית ספר "סביון".
בהצלחה.
כמו שכבר כתבתי אני לא בולימית , לא אנונימית, לא הייתי וכנראה לא אהיה.
השבמחקלעומת זאת אני מכירה כמה נשים בולימיות שמקיאות את עצמן לדעת.
כל הכבוד על הכתיבה החשובה על בולימיה והפרעות אכילה.
אהבתי את אבא. :-) את אבא שלי אני עדיין אוהבת.
השבמחקאת ההגדרה שלך לבולימיות. ממה שאני מכירה בולימיה, ואני מכירה לצערי,
זו אכן מחלה אנונימית. ההגדרה בולימיה זו מחלה סודית היא כל כך נכונה.
יופי שאת כותבת על זה.