על הברזלים

ברזל, אחד החומרים הכי חזקים, מעובד בידי נפחים כאילו היה פלסטלינה רכה.
והתוצאה מרהיבה. בצעירותי לא אהבתי ברזל, כל המעקות שראיתי היו בעיני ישינים ואנכרוניסטים, עדות לעוני. מוזר אבל כך. כמו כולם גם אני אהבתי חדש חדש חחדש. רק לאחר שנים התחלתי לאהוב ברזל. גיליתי את היפי גיליתי את הייחודיות גיליתי את האמנות של הנפחים.
פעם נפח בעיני היה מישהו שמתקן פרסות של סוסים, היום אני רואה איזה דברים מדהימים עושים הנפחים מברזל.
וככל שעברו הימים כך מצאתי עצמי מחפשת ומוצאת יצירות אמנות מברזל בכל מקום.
מעקות וסורגים כמובן, אבל גם ריהוט, כלים שימושיים, וכל מה שעולה על דעתי המיסתובבת.




**************************************************************************************

אחד הנפחים המוצלחים שנתקלתי בשמן הוא הנפח אלון חיון,  שעושה גם נפחות שימושית וגם פסלים מרהיבים מברזל מחושל. עבודותיו נמצאות בבתים רבים ברחבי הארץ ופסליו מעטרים ערים רבות.

אלון חיון - נפח - פיסול בברזל

אלון מתעסק כמובן גם בנפחות שימושית

אלון חיון - נפח - מעקות מברזל מחושל

 ***************************************************************************************************

את בכיר נפחי ישראל גיורא בירן מצאתי בעוספיה בנפחיה שלו. גיורא בירן נפח אומן או אמן או איך שאתם רוצים לקרוא לו. איש אשכולות שייצג את ישראל או נכון יותר את עצמו בתחרויות זונות באירופה וזכה בפרסים ובתארים רבים.
גיורא עובד בגישה הישנה המסורתית, בלי קיצורי דרך מודרניים, בדיוק כמו המאסטרים הגדולים של הנפחות במאות השנה האחרונות. נאלך ועד תף גם את החלקים שאינם נפחות או חישול ברזל הוא מכין בעצמו.

גיורא בירן - נפח - סכין מפלדה מחושלת

החל מסכינים מיוחדות שמבוקשות על ידי המומחים,

גיורא בירן - נפח - פמוט מחושל

דרך אמנות שימושית, כמו הפמוט המיוחד הזה.

גיורא בירן - נפח - ידית לדלת מברזל מחושל

עבור בפרזול ייחודי ומיוחד.

גיורא בירן - נפח - מעקה מדהים מברזל מחושל

וכמובן גדות ושערים.


אמנות הברזל המחושל תופסת תאוצה ותאוטה בשנים האחרונו, לפי רוח האופנה המשתנה.

אמנים אמיתיים ויצירות מיוחדות לא תלויות בגחמות האופנה והן יפות מיוחדות ומבוקשות כל הזמן.
גם אני התאהבתי בברזל.



אמשיך להסתובב ולשתף את אהבותי.

ABA - אני בולימית אנונימית

התמכרות היא התמכרות היא התמכרות.
גמילה היא גמילה היא גמילה.
בולימיה היא התמכרות, בולימיה צריכה גמילה.

אין דרך אחרת. רבות וטובות שסובלות מבולימיה, שונאות את עצמן ומחכות שזה יעלם. מייחלות שבולמוסי האכילה יעלמו, שהתקפי הייסורים שלאחר מכן יישכחו, שיבוא להן מזור.
הוא לא יגיע אם לא יעברו את השלב הראשון,
והוא, הודאה עצמית בבעיה. הכרשה עצמית לעצמן בלבד בשלב בראשון. אני בולימית.
לצערי אין מכון שנקרא "בולימיות אנונימיות" זה לא נשמע טוב כמו AAA,

זה יכול להקרא  ABA וזו לא תהיה קריאה לאבא לעזרה, אלא הכרזה" אני בולימית אנונימית".
אחת הבעיות הגדולות של ההתמכות הזו לאכילה ולהקאה היא שלא מודים בזה, ולא משתפים בזה אף אחד.
כמו בכל התמכרות בטוחים שאפשר להפסיק מתי שרק רוצים, עד ש... עד שההתמכרות תפסה אותי בגרון, ואני כבר לא יכולה בלי.
ואף אחד לא יודע. לא סתם קוראים להתמכרות הזו, בולימיה היא מחלה סודית.

מה שהנערות נשים האלו, הבנום גברים האלה, לא יודעים שה שאפשר להלחם בזה, אפשר לצאת מזה.
זה לא פשוט, זה לא קל, אבל אפשר ויעידו על כך הנגמלים.
חלר מהנגמלים ורבים מהחולים בבולימיה, נפגשים בצורה אנונימית על הקיר של חניתה אטון, באתר המופלא שלה - בולימיה זו מחלה סודית - מקום בו אפשר בצורה אנונימית לרשום חוויות וקשיים ולקבל תגובות ןחיזוקים מחניתה שהיא בולימית לשעבר, מאמנת אישית שעונה ועוזרת מכל הלב, מתגובות של חולות לשעבר ו... מחברים וחברות לצרה שעוברים עדיין את התהליך המזויע של אכילה, הקאה, יסורים, אכילה, הקאה, ייסורים והכל על מזבח האופנה שגורמת להם לחשוב, שרזה זה יפ.ה ובכל מחיר.
הדבר היפה באתר הזה הוא, שעם כל הכאב והאמפטיה, אפשר לראות שכל הכותבים עברו את השלב הראשון, הדו לעצמם ולעצמן שהם סובלים מבולימיה.

אני בולימית אנונימית - כי הדרך לגאולה עוברת בהכרה.
בולימיה היא מחלה סודית, אנונימית.
יש מקום שעוזר לצאת מזה.
להקל על תחושת הבדידות ולהלחם בתופעה.

לשמחתי הרבה המודעות לבעיה עולה- גם אם לא מספיק עדיין - הנה מה שחושבים על זה תלמידי כתה ט'  בבית ספר "סביון".
בהצלחה.