מעגלים נפתחים

מעגלים נסגרים ואחרים נפתחים, חלק מהם משתלבים האחד בשני כאילו היו סמל אולימפי. נפרדנו וחזרנו, נפרדנו שוב וחזרנו שוב, ועכשיו על פרשת דרכים כשהוא אומר שזה בעצם קו הפרשת המים שלנו, ואותי מה שמעניין בכלל זו הפרשייה שהוא ניהל. או נוהל כמו שהוא אוהב להגיד, הובל אל המיטה בעל כורחו, פיתתה אותי הוא אומר. אומר ונשאר בחיים. ואני כמו אדיוטית נשארת איתו. הפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני מתייחסת אליו כמו אל גיבנת, מתעלמת מהבעיתיות ולא רואה אותה במראה. היא אומרת שאני צריכה עוד טיפול. המאמן האישי שלי אמר לי שזו בעצם הבחירה שלי להתבוסס איתו, וכל עוד לא אנשה את רצוני לא יקרה כלום. גם הוא אומר שאני צריכה עוד אימון אישי. הקוסמטיקאית שלי אמרה שאני צריכה להחליף קרם פנים. המניקוריסטית שלי אמרה שאני צריכה להפסיק לכסוס ציפורניים. כולם אומרים לי מה לעשות ואני, מה לעשות, לא יודעת לאן לכת. מכולם אני הכי מאמינה בצער רב למה שגיליתי דרך אימון אישי, זו הבחירה שלי, זו תמיד הבחירה שלי.
בכלל אומרים שכל אימון אישי הוא אימון לבחירה

https://zvikaperl.com/%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99/%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99-%D7%94%D7%95%D7%90-%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8-%D7%90%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%91%D7%97%D7%99%D7%A8%D7%94/

הבעיה שלי היא שאני בוחרת בכי רע. וכך אני איתו, ואולי בכלל אלך לפסיכוגות שלי ואגיש לה מה אני חושבת עליה. לא מאמינה שיהיה לי אומץ. כי אני לא מצליחה לראות יותר מעשר שניות קדימה. מה שכמובן מזכיר לי את ההיא שכתבה על מה עשר דקות עוושת לעשרה ימים ולעשרה חודים סוזי וולטש או משהו דומה. כמה שרוצה הייתי ליישם את זה, כמה רוצה הייתי לענות לעצמי על השאלות ולא להתחמק ממני.

http://www.suzywelch101010.com/





ועכשיו אחרי שהסתובבתי סביב העשר. במקום ללכת אחרי העדר. אלך אחרי העשר, אחרי המצויינות.
ממליצה לכן בחום, אני לא יודעת אם יש תרגום של הספר הזה.

ממשיכים לדבר על בולימיה

אני מאד שמחה בתוך העצב.

אם פעם שמעתי על בולימיה בחדרי חדרים בסודי סודות, בעיקר בין השורות, בימים אלה אני קוראת יותר ויותר על בולימיה בכל רחבי הרשת.

פתאום, נשים ונערות מודעות קצת יותר, כשהדגש הוא על קצת, עד כמה המחלה הנוראית הזו, בולימיה היא בעייתית. היא לא נוראית יותר מאחותה הידועה יותר, הפרעת האכילה – אנורקסיה, אבל היא בהחלט בעייתית הרבה יותר,.

כי אנורקסיה אפשר לראות, וכמו שכבר כתבתי, בולימיה זו מחלה סודית. זה גם שם הפורום האינטרנטי שעוזר לסובלות ולסובלים מבולימיה. את הפורום הזה, בולימיה זו מחלה סודית מנהלת חניתה אטון, בולימית לשעבר, שהצליחה לצאת מהמלכודת, כשהיא נעזרת בבולימיות בשלבים כאלה ואחרים של יציאה מבולימיה שעוזרות ותומכות באתר ובפורום.

כמה התחמם לי הלב לקרוא היום תגובה של בחורה באתר היי חניתה, היום אני לא כאן כדי לספר לך על הצרות שלי אלא להפך היום עזרתי ועודדתי ותמכתי ילדה שנמצאת במצב קשה מבחינת הפרעות אכילה ואני רוצה להגיד לך שזה תחושה מדהימה מצאתי את עצמי מזדהה איתה ועדיין עוזרת לה לחשוב אחרת כמו שאת עוזרת לי כל פעם שקשה לי לחשוב בהיגיון בכל הטירוף הזה של המלחמה אל הרזון אז תודה חניתה באמת תודה לך

חניתה אטון שניצחה את המחלה, אחרי אשפוזים טיפולים ובעיקר לימוד עצמי, עוזרת ככל יכולתה לסובלות ולסובלים, גם בפורום "בולימיה זו מחלה סודית" גם בתהליכי אימון אישי ליציאה מבולימיה, גם בהרצאות ובחוגי בית ולפי דבריה כל מה שהיא עושה, היא עושה  בדרך להגשים את חלומה הגדול: בית גמילה לנערות בולימיות.

עכשיו התבשרתי כי חניתה מעלה את כל התורה שבעל פה כמו שהיא קוראת לזה, לספר הדרכה, "איך לצאת מבולימיה (בלי לספר לאמא)",
על מנת להוציא את הספר הזה לדפוס, היא פנתה לגיוס המונים, לאסף תרומות. כל מי שרוצה, ועושה רושם שיש רבים כאלה, יכול ותורם, התר הדסטארט כבר גייס שלושה רבעים מהסכום.

גילשו למוד יותר על הספר החשוב הזה באתר הדסטארט.

https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=15989

אני כבר תרמתי את שלי ואני מזמינה את כל מי שזה שיכול לפתוח את הלב ואת הכיס ולעזור לה להוציא את הספר החשוב הזה.

עצוב לי בלב לחשוב על אלה שסובלים מבולימיה.
עצוב לי בלב, כשאני חושבת איך החברה שלנו דוחפת את הילדים אל ההתמכרות הנוראית הזו.
מתרחב לי הלב כשאני שומעת מסביבי שהמודעות למחלה עולה.
שמח לי בלב כשאני רואה שאנשים נרתמים לעזור להוציא ספר  שיכול להוציא אנשים מבולימיה.

יישר כוח לחניתה, כבוד ואהבה לכל מי שתרם ויתרום, כבוד למפרגנים אני את שלי תרמתי ואני מזמינה אתכם להצטרף ולעזור.

 שולחת לכם ברכות ואהבה וממשיכה להסתובב.

 

מסתובבת סביב תטא הילינג

אני בתוך עצמי. לומדת ומתמודדת, כל יום מחדש. חיפשתי מזור לכאבי, לחלק מהם מצאתי לחלק מהם הרבה פחות. כשעברתי אימון אישי הרגשתי שעשיתי קפיצת דרך ענקית. בחודשים הראשונים שאחרי האימון הייתי בעננים, עבדתי ויישמתי את מה שלמדתי, הלכתי בעקבות המטרות והיעדים שהצבתי בפני עם המאמנת האישית שלי. המלצתי לכל מי שרק היה מוכן להקשיב על אימון אישי. ככל שעברו החודשים ואחר כך השנים, גיליתי שחלק מהדפוסים הישנים חזרו אלי, גיליתי שחלק מהכאבים שבו לפקוד אותי, בעיקר בלילות.
לשמחתי הרבה חברה הזמינה אותי לערב מבוא לתהליך תטא הילינג. אם לומר את האמת, פקפקתי. ממה ששמעתי על תטא הילינג זה נשמע לי רוחני מדי לטעמי, זה התנגש לי עם חוסר האמונה הבסיסי שלי. אף פעם לא האמנתי באלוהים, בבית שגדלתי בו לא הזכירו את אלוהים וכשכבר הזכירו אותו זה לא היה בהקשרים החיוביים ביותר. כילדה למדתי להסתיר את זה מהחברות שלי, לא רציתי להיות יוצאת דופן. כשגדלתי, במודע או שלא במודע, הפכתי ללא מאמינה מוצהרת. אמנם הצלחתי לעשות מדיטציה וגיליתי רוגע רב בזה, אבל לא הייתה לזה הילה אלוהית, אלא פשוט התחברות לתוכי.
יום לפני הפגישה התקשרתי לחברה ואמרתי לה אני לא יכולה להגיע, היא כנראה זיהתה את הפקפוק בקולי ואמרה לי, אני שולחת לך לינק למשהו שראיתי בפייסבוק, מישהו כתב בדיוק על המורה הזו שאנחנו אמורות לפגוש, יפעת קדם, תקראי אולי בכל זאת תרצי לבוא ולשמע, את לא מתחייבת לכלום.
קראתי את הפוסט שהוליך אותי לאתר שלה. משהו בחום ובאהבה של התלמיד למורתו נגע ללבי, החלטתי שאני בכל זאת הולכת לערב המבוא. ואיזו החלטה נבונה זו הייתה, אחרי שלשה משפטים יפעת קדם נגעה לי במקומות הנכונים, ובסוף הערב המרתק הייתה לי רק שאלה אחת. מתי אני מתחילה?
מה אני אגיד לכם. אני מרגישה שמצאתי את המתח הנכון להתלבטויות הרבות שלי. אני נשבעתי לעצמי שלא אהבפוך למיסיונרית של תטא הילינג. ולכן רק אומר, אני מאד ממליצה לכן ללכת. התת מודע שלכם אולי מתנגד עכשיו אבל כשתיפתח לכן הדרך לראות ולדבר אל התת מודע יש סיכוי שייפתחו בפניכים מקומות שהיו סגורים שנים, יש סיכוי שתחוו חוויה מדהימה, ובעיקר יש סיכוי שתצליחו לאהוב את עצמכן יותר.
איך שלא תסובבו את זה, אני מאד ממליצה על תטא הילינג בכלל ועל לימוד אצל יפעת קדם בפרט.
בחירה הזו יכולה לשנות את החיים שלכן.  

מצרפת לכן את ההמלצה של התלמיד שלה.
מצרפת לכן קישור לדף שלה בפייסבוק.

שיהיה לכן הרבה אור ואהבה, אני ממשיכה להסתובב.

http://zvikaperl.com/%D7%AA%D7%98%D7%90-%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%A0%D7%92/%D7%A9%D7%99%D7%A8-%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94-%D7%9C%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%99%D7%A4%D7%A2%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%9D/

https://www.facebook.com/yifatkedem?fref=photo

http://www.thetame.org.il

מתחילים לדבר על בולימיה

אני שמחה בתוך העצב.

מתחילים לדבר על בולימיה. אני שומעת את זה בשיחות סלון, אני שומעת את זה בין השורות מחברות, אני בעיקר קוראת את זה במרחבי הרשת. אפילו הכנסת השכילה לדבר על זה באחת הוועדות שלה. המסגרת הדיון החשוב על "מצוקת האשפוז עבור בוגרים שסובלים מהפרעות אכילה".

יותר ויותר אנשים מבינים כמה המחלה הזו, בולימיה, היא בעייתית. לא, אני לא חושבת שהיא יותר נוראית מהפרעות אכילה אחרות כמו אנורקסיה, אבל היא יותר בעייתית ממנה, כי אנורקסיה אפשר לראות, לעומת זאת בולימיה היא מחלה סודית. כפי שקוראת חניתה אטון לפורום שלה שעוזר לסובלות מבולימיה, ונעזר בבולימיות לשעבר שבאות וקוראות ותומכות. חניתה עצמה היא בולימית לשעבר שהצליחה לצאת מזה בעור שיניה ועוזרת ככל יכולתה לסובלות, הן בפורום, הן באימון אישי, והן בקידום חלומה להקים בית גמילה לנערות.

אני קוראת על זה יותר ויותר, חברה שכתבה בקפה מרקר על בולימיה, לא כל כך משנה מה הן כותבות, מי מעמיק יותר ומי פחות, מה שחשוב זה שהורים יקראו ואולי יצליחו להבחין במחלה אצל הבנות שלהם, ובעיקר שנערות שלא יודעות איפה לחפש מזור ידעו שיש מי שאכפת לו מהן ויכול לעזור להן.

מאד ריגשה אותי בחורה צעירה, שנחשפה לבעיית הבולימיה אצל חברה שלה ובחרה באומץ רב להיות לפה לאלה שלא יכולות לסתום את הפה כהגדרתה. אמנם יש בולימיות שיעלבו מההגדרה הזו, אבל היא הגדרה אמיצה לכל כיוון.

אני עצובה כשאני חושבת על כל אלה שסובלים בולימיה.

אני עצובה כשאני חושבת על החברה הסטראוטיפית שאנחנו מגדלים בה ילדים.


אני שמחה לראות שהמודעות לבעיה עולה.

על הברזלים

ברזל, אחד החומרים הכי חזקים, מעובד בידי נפחים כאילו היה פלסטלינה רכה.
והתוצאה מרהיבה. בצעירותי לא אהבתי ברזל, כל המעקות שראיתי היו בעיני ישינים ואנכרוניסטים, עדות לעוני. מוזר אבל כך. כמו כולם גם אני אהבתי חדש חדש חחדש. רק לאחר שנים התחלתי לאהוב ברזל. גיליתי את היפי גיליתי את הייחודיות גיליתי את האמנות של הנפחים.
פעם נפח בעיני היה מישהו שמתקן פרסות של סוסים, היום אני רואה איזה דברים מדהימים עושים הנפחים מברזל.
וככל שעברו הימים כך מצאתי עצמי מחפשת ומוצאת יצירות אמנות מברזל בכל מקום.
מעקות וסורגים כמובן, אבל גם ריהוט, כלים שימושיים, וכל מה שעולה על דעתי המיסתובבת.




**************************************************************************************

אחד הנפחים המוצלחים שנתקלתי בשמן הוא הנפח אלון חיון,  שעושה גם נפחות שימושית וגם פסלים מרהיבים מברזל מחושל. עבודותיו נמצאות בבתים רבים ברחבי הארץ ופסליו מעטרים ערים רבות.

אלון חיון - נפח - פיסול בברזל

אלון מתעסק כמובן גם בנפחות שימושית

אלון חיון - נפח - מעקות מברזל מחושל

 ***************************************************************************************************

את בכיר נפחי ישראל גיורא בירן מצאתי בעוספיה בנפחיה שלו. גיורא בירן נפח אומן או אמן או איך שאתם רוצים לקרוא לו. איש אשכולות שייצג את ישראל או נכון יותר את עצמו בתחרויות זונות באירופה וזכה בפרסים ובתארים רבים.
גיורא עובד בגישה הישנה המסורתית, בלי קיצורי דרך מודרניים, בדיוק כמו המאסטרים הגדולים של הנפחות במאות השנה האחרונות. נאלך ועד תף גם את החלקים שאינם נפחות או חישול ברזל הוא מכין בעצמו.

גיורא בירן - נפח - סכין מפלדה מחושלת

החל מסכינים מיוחדות שמבוקשות על ידי המומחים,

גיורא בירן - נפח - פמוט מחושל

דרך אמנות שימושית, כמו הפמוט המיוחד הזה.

גיורא בירן - נפח - ידית לדלת מברזל מחושל

עבור בפרזול ייחודי ומיוחד.

גיורא בירן - נפח - מעקה מדהים מברזל מחושל

וכמובן גדות ושערים.


אמנות הברזל המחושל תופסת תאוצה ותאוטה בשנים האחרונו, לפי רוח האופנה המשתנה.

אמנים אמיתיים ויצירות מיוחדות לא תלויות בגחמות האופנה והן יפות מיוחדות ומבוקשות כל הזמן.
גם אני התאהבתי בברזל.



אמשיך להסתובב ולשתף את אהבותי.

ABA - אני בולימית אנונימית

התמכרות היא התמכרות היא התמכרות.
גמילה היא גמילה היא גמילה.
בולימיה היא התמכרות, בולימיה צריכה גמילה.

אין דרך אחרת. רבות וטובות שסובלות מבולימיה, שונאות את עצמן ומחכות שזה יעלם. מייחלות שבולמוסי האכילה יעלמו, שהתקפי הייסורים שלאחר מכן יישכחו, שיבוא להן מזור.
הוא לא יגיע אם לא יעברו את השלב הראשון,
והוא, הודאה עצמית בבעיה. הכרשה עצמית לעצמן בלבד בשלב בראשון. אני בולימית.
לצערי אין מכון שנקרא "בולימיות אנונימיות" זה לא נשמע טוב כמו AAA,

זה יכול להקרא  ABA וזו לא תהיה קריאה לאבא לעזרה, אלא הכרזה" אני בולימית אנונימית".
אחת הבעיות הגדולות של ההתמכות הזו לאכילה ולהקאה היא שלא מודים בזה, ולא משתפים בזה אף אחד.
כמו בכל התמכרות בטוחים שאפשר להפסיק מתי שרק רוצים, עד ש... עד שההתמכרות תפסה אותי בגרון, ואני כבר לא יכולה בלי.
ואף אחד לא יודע. לא סתם קוראים להתמכרות הזו, בולימיה היא מחלה סודית.

מה שהנערות נשים האלו, הבנום גברים האלה, לא יודעים שה שאפשר להלחם בזה, אפשר לצאת מזה.
זה לא פשוט, זה לא קל, אבל אפשר ויעידו על כך הנגמלים.
חלר מהנגמלים ורבים מהחולים בבולימיה, נפגשים בצורה אנונימית על הקיר של חניתה אטון, באתר המופלא שלה - בולימיה זו מחלה סודית - מקום בו אפשר בצורה אנונימית לרשום חוויות וקשיים ולקבל תגובות ןחיזוקים מחניתה שהיא בולימית לשעבר, מאמנת אישית שעונה ועוזרת מכל הלב, מתגובות של חולות לשעבר ו... מחברים וחברות לצרה שעוברים עדיין את התהליך המזויע של אכילה, הקאה, יסורים, אכילה, הקאה, ייסורים והכל על מזבח האופנה שגורמת להם לחשוב, שרזה זה יפ.ה ובכל מחיר.
הדבר היפה באתר הזה הוא, שעם כל הכאב והאמפטיה, אפשר לראות שכל הכותבים עברו את השלב הראשון, הדו לעצמם ולעצמן שהם סובלים מבולימיה.

אני בולימית אנונימית - כי הדרך לגאולה עוברת בהכרה.
בולימיה היא מחלה סודית, אנונימית.
יש מקום שעוזר לצאת מזה.
להקל על תחושת הבדידות ולהלחם בתופעה.

לשמחתי הרבה המודעות לבעיה עולה- גם אם לא מספיק עדיין - הנה מה שחושבים על זה תלמידי כתה ט'  בבית ספר "סביון".
בהצלחה.

בולימיה - אפשר וצריך לדבר על זה

לאחרונה אני מתעניינת וחוקרת הפרעות אכילה, מסיבות אישיות.
לא אני לא בולימית, מצד שני, אם הייתי בטח לא הייתי מספרת לכם על זה.

לצערי נתקלתי במצבים שבהם נערות (ונערים) לא ידעו בכלל שהם בולימיים, 

לא הבינו שיש להם הפרעת אכילה מסוכנת, 

למרות שהמחלה הארורה הזו השתלטה להם על המוח.

הנה שאלון קצר, שבו כל אחת (ואחד) יוכלו ללמוד אם הם באזור הסכנה.

      האם את אוכלת עד לנקודה בה את מרגישה אי נוחות והרגשה לא טובה?

האם את חושבת ודואגת האם את בשליטה על כמה את אוכלת?

      האם הורדת לאחרונה יותר מ-12 קילו בשלושה חודשים?

      האם את מרגישה שמנה למרות שאחרים אומרים לך שאת רזה?

       האם את יכולה להגיד שהאוכל ואכילה שולטים בחייך?

      האם את אוכלת כמויות גדולות של אוכל ואחר כך מרגישה אשמה על כך?

      האם את אוכלת בסתר ונמנעת מאכילה מול אנשים אחרים?

      האם את מנסה לפתור את בעיית המשקל שלך באמצעות תרופות משלשלות, הקאות, פעילות גופנית מוגזמת, צום או תרופות אחרות לבקרת משקל?

      האם את מרגישה שהערך העצמי שלך נקבע על ידי הצורה או הגודל של הגוף שלך?

      האם את בחרדה או בדיכאון?

(השאלון הוא כמובן לבנים ולבנות כאחד)

אם ענית בכן על שתי שאלות או יותר, יש מצב שאת בולימית.
 

הגיע הזמן לשתף מישהו.

בולימיה זו מחלה סודית.

רק הבולימית יודעת, עד שמאוחר מדי ואז כולם יודעים.
אל תהיי לבד,
יש עם מי לדבר,
הנה כתובת של פורום שמדבר על המחלה הסודית הארורה הזו. בולימיה.
עם מישהי שחוותה את המחלה, יכלה לה ועוזרת לאחרות להיחלץ.
או לפחות להרגיש יותר טוב עם עצמן.
בולימיה זו מחלה סודית

אל תשארי לבד עם הבעיה.